סיגל אביטן בשיחה עם המרצה שלה, אבי הפסיכולוגיה היהודית – פרופסור מרדכי רוטנברג.

כשמדובר בפרופסור רוטנברג, אי אפשר להפריד בין האיש, הסיפור האישי וההגות. מפעל חייו הוא יצירת מודל של פסיכולוגיה דיאלוגית יהודית עליה זכה בפרס ישראל בשנת 2009 אותו לומדים באוניברסיטה העברית ובמכון רוטנברג בירושלים.

בשלב שבו האנושות נתקלת במגבלותיה של הפסיכולוגיה המודרנית הנשענת ברובה על דת הנצרות,  מביא פרופסור מרדכי רוטנברג, גישה רעננה ומהפכנית המחברת בין עולמות הפסיכולוגיה המערבית ובין המסורת היהודית. רוטנברג המציא ופיתח עולם מושגים שנועד להעשיר ולהרחיב את ההבנה האנושית ולהציע דרכים חדשות לטיפול ולצמיחה רוחנית ואישית.

פרופסור רוטנברג, אישיות מרתקת בתחום הפסיכולוגיה, חלוץ בתחום הפסיכולוגיה היהודית וידוע בזכות תרומתו העשירה והייחודית, שבמרכזה עומדת השאיפה לחבר בין המסורת היהודית העתיקה לבין הפסיכולוגיה המודרנית.

"הפסיכולוגיה היהודית היא מודל אוניברסלי שאפשר להשתמש בו כאלטרנטיבה לפסיכולוגיה הדרוויניסטית, האינדיווידואליסטית, האגוצנטרית ששולטת במערב."

הפוך בה והפוך בה

אני ניגשת לכתיבת שורות אלה בהתרגשות גדולה.  אני תלמידה במכון רוטנברג למרות שאין לי כל כוונה להפוך למטפלת או לפסיכולוגית מן השורה. אני כותבת דרמה וחוקרת כבר שנים רבות את השפעת הבושה ותופעת ה"מה יגידו" על קבלת החלטות בקרב מנהלים ויזמים. נבירה אינסופית במרחבי הרשת לאיתור כלים להסרת הקליפות, הפגישה אותי עם מאמרים נפלאים ומעוררי מחשבה של פרופ' רוטנברג.

מכון רוטנברג הוקם על ידי מיכל פכלר, ביתו וממשיכת דרכו של פרופ' רוטנברג, פסיכולוגית ומרצה באוניברסיטה העברית וע"י ד"ר ברוך כהנא, פסיכולוג, סופר ומרצה באוניברסיטה העברית. המכון הוקם על שמו של בועז רוטנברג זכרו לברכה, צעיר בניו של מרדכי רוטנברג שנפל בעת מילוי תפקידו.

אני שואפת להעמיק בבנייה והבנת הדמויות שבוראות את עצמן תוך כדי כתיבת הסיפור ומצאתי שהפסיכולוגיה המערבית  שופטת, מקטלגת ואף מעמיקה תופעות אלה בעוד שהפסיכולוגיה היהודית מאפשרת לו לאדם להרגיש נוח גם בחדלונו, כישלונותיו ולא פעם אף ברשעותו. בסיסה של הפסיכולוגיה היהודית היא חמלה ומציאת השורש הטוב בכל אדם ובכל עניין היא בגדר מצווה של ממש.

כיצד מאפשרת הפסיכולוגיה היהודית להתמודד עם משברים, אבדן וטראומות?

ביהדות משפט כמו 'אני מקווה שבעתיד יהיה לי עבר טוב' אינו בלתי הגיוני. אני לא מבקש לשנות את העובדות חלילה , אבל החיים זה שירה. אתה לוקח את אותם התווים ומלחין אותם מחדש עד שיוצאת מנגינה חדשה ונעימה יותר, כזאת שאפשר לחיות איתה.

אתה קורא לזה שלחון.

אני אוהב להמציא מילים חדשות. שלחון זה רה-ביוגרפיה: חיבור בין המילים – שכתוב ולחן. זו טכניקת שיקום וצמיחה שמאפשרת להפוך עובדות חיים טראומטיות לסיפור שקל יותר לחיות איתו. את העובדות לא ניתן לשנות, את הפרשנות ומציאת השורש הטוב בכל דבר ניתן ורצוי לעשות.

פרופסור רוטנברג, הוא מהפכן, הוגה, סופר (כתב שישה עשר ספרים), ממציא, חוקר, רעיונאי, יוצר , שייך לקליבר של פילוסופים גדולים, בסיום הריאיון כששאלתי אותו, אם לא היית פרופסור, מה  היית בוחר להיות, ענה זורבה היווני, הייתי מתחלף עם אנטוני קווין ועושה את זורבה היווני. התשובה לא הפתיעה אותי כלל, הפרופסור מנסה ליישב ניגודים שבין הערכים והאידיאלים האינטלקטואליים שלו לבין המציאות הכאוטית שהאנושות חווה ומאז ה7 באוקטובר אף ביתר שאת.

כך למשל, כשבתחילת השיחה שלנו העליתי את שמה של תלמידתו באוניברסיטה העברית, פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן שקראה לביטול הציונות , האשימה את ישראל ברצח תינוקות ובאונס נשים ובגדול הכחישה את טבח ה7 באוקטובר, הגיב רוטנברג "כואב לי מאוד, אני המום וכואב."

מפליא אותך שהאנטישמיות הרימה ראש בכזאת עוצמה?

לא, זה גורלו של העם היהודי מקדמת דנא ועד סוף הדורות, אבל כשאני שומע אישה, מטפלת בעצמה, שלמדה אצלי והתפעלה בפרהסיה מהתפיסה הדיאלוגית היהודית, מכשירה מטפלים לעתיד, מדברת מתוך חושך מוחלט, אני דואג, דואג וכואב,  הרי המטפל במהותו מלמד לראות את הצד האחר ואת סבלו.

הפוך בה והפוך

במשך שנים הקפדתי לפגוש מנהיגים רוחניים מוסלמיים, הצעתי להם בואו נשתה 'קפה הפוך' ובעצם אמרתי- בואו וננסה להפוך את הסיפור המשותף שלנו וכמו במסכת אבות -הפוך בה והפוך בה- עד שנמצא את הדרך, זה לא עבד. שנים ניסיתי, הייתי נוסע לפגוש אותם בנצרת, מתיידד, מביא שפה חדשה, פתוחה, מאפשרת, אבל בזה לא הצלחתי.

תורת הצמצום

התחלתי את מסעי מתוך הבנה שהפסיכולוגיה המערבית, עם כל התרומה העצומה שהיא מציעה, עדיין נתקלת במגבלות בהבנת האדם המלא. הסקרנות שלי והחיבור העמוק שלי למסורת היהודית הובילו אותי לחקור כיצד עקרונות מהמסורת והקבלה יכולים להעשיר את הפסיכולוגיה המערבית ולהציע תובנות חדשות לטיפול.

הכל התחיל במעשה מרכבה. בשנת 196.. הייתי ברכבת בדרך מפילדלפיה לאוניברסיטה בניו יורק ותוך כדי מחשבות חוויתי חוויה מיסטית ממש, קול פנימי שביקש ממני לחלץ  את המושג צמצום מהקבלה היהודית ולהפוך אותו לכלי טיפולי ממש.  

מה זאת אומרת חילצתי?

הצמצום היה ידוע כמושג קבלי ואני חילצתי אותו פרדיגמטית בהקשרים פסיכולוגיים. חילצתי, מלשון חלוץ.  הבורא האינסופי צמצם את עצמו על מנת לפנות מקום לעולם ולאדם להתפתח. הצמצום, עד כמה שזה נשמע אבסורד הוא כח, ככל שאני מצמצם את עצמי, אני מאפשר מקום לזולת, מקום בו שני הצדדים יכולים לצמוח, ללמוד ולהתרחב וזה בעצם החידוש של הצמצום, הוא יוצר דיאלוג.

אני נפעמת מתפיסת הצמצום ומודה לפרופ' רוטנברג על הגילוי בכל יום. תפיסת הצמצום שינתה את חיי והיא משפיעה על כל תחומי החיים שלי – כאמא, כיוצרת, כחוקרת, כבת, כאחות, כחברה. במשך שנים רבות, לפני שבחרתי להתמקד בכתיבת ספרים ותסריטים, עשיתי אסטרטגיה ולימדתי בכירים מיתוג אישי מהותי, סייעתי להם למצוא את אזור הגאונות בתפקיד שלהם, לוותר על השליטה, להיות נדיבים בלי לצאת פראיירים ולהזיז הצידה חסמים כמו בושה, פחד קהל, פחד מביקורת, מ'מה יגידו  וכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הציפו חששות מזה שלא יהיה להם מקום, שינצחו אותם, שיעתיקו אותם.

בעולם המערבי הורגלנו לחשוב שאם אני מצטמצם, אני מתקפל, אני נחלש, נעלם. אנחנו רגילים לתפוס את המימוש העצמי כשאיפה למושלמות, אסרטיביות, ניצחון על השאר, אני מול כל העולם, אני, אני ועוד פעם אני, זה כשלעצמו מקשה על האדם ועל החברה וזה לא חייב להיות ככה. עולם הקבלה מלמד אותנו שדווקא הצמצום הוא כלי נהדר להתרחבות, הצמצום מפנה מקום להזדמנויות חדשות, ללמידה חדשה, למפגשים כנים עם הזולת. במפגשים הללו אין- או אני או אתה, אלא-גם וגם, גם אני וגם אתה, יש מקום לכולם.

נשמע פנטסטי כמו ימות המשיח

האנושות הגיעה לסוג של מבוי סתום ולתורת הנפש הקלאסית אין מענה. הפסיכולוגיה המערבית אשר נשענת ברובה על הנצרות , מקדשת את הכניעה לסמכות העליונה- אל או פסיכולוג, זה לא באמת משנה, הנורמות החברתיות המודרניות, נוקשות, שואפות לצייתנות ושמירה על הסדר הטוב על ידי צמצום רוחו של האדם. הסגידה והחתירה לסדר מצד אחד ולחופש המדומה מצד שני, מוקיעה מהחברה המערבית ציבורים גדולים בהשפעת התפיסה הדיאלקטית וגורמת לסכסוכים בין אנשים, קהילות, דתות ומדינות ומעצם היותה כזאת, היא מעכבת את האדם ומונעת ממנו התפתחות רוחנית ואישית.

על פי רוטנברג, הפסיכולוגיה היהודית לא מבטלת את הפסיכולוגיה המערבית, היא מעשירה אותה ולוקחת אותה אל השלב הבא ולמעשה מציע גישה חדשה שמבוססת על תורת הצמצום ומשלבת פסיכולוגיה עם קבלה וחסידות.

 הגישה שלי מדגישה את הצורך בלהעריך את השוני בין בני אדם. בטיפול, זה מתורגם לכך שאנו פועלים לא מתוך רצון ל'תקן' את המטופל, אלא לחשוף ולעצים את הכוחות הטמונים בו. המטרה היא ליצור דיאלוג בין הצדדים השונים שבנפש, להתמודד עם סכסוכים פנימיים באופן שמאפשר גדילה והתפתחות.

 אחד מהרעיונות המרכזיים שלך הוא המושג "גמגום", שאתה מגדיר כצירוף של "גם וגם". איך הרעיון הזה משפיע על הגישה הטיפולית?

 ה"גמגום" מייצג את הרעיון שאנו לא צריכים להיות מושלמים כדי להיות משמעותיים. בפסיכולוגיה, זה מוביל לגישה שבה אנו מקבלים את האדם כמות שהוא, עם כל הסתירות והסכסוכים הפנימיים. זה עוזר לנו להבין כי כל אדם הוא ייחודי, ויש בו מקום למגוון רגשות ומחשבות שכולם חלק ממנו. ביהדות יש לכל פסוק עשרות פירושים ואין נכון ולא נכון, האדם שותף ליצירה ולתיקון, העבודה לעולם לא מושלמת וכך גם נפש האדם, אין נכון ולא נכון, יש כלים, יש תיקון ויש קבלה.

איך אתה רואה את עתיד הפסיכולוגיה היהודית? אילו תגליות או פיתוחים חדשים עשויים להתרחש בשדה?

 אני רואה פוטנציאל גדול בשילוב התפיסה היהודית שיכול להביא לפיתוח גישות טיפול חדשות המתמקדות בהתפתחות האדם המלאה, גם ברמה הרגשית וגם ברמה הרוחנית, אחד האתגרים הוא להפוך רעיונות מהמסורת היהודית, שלעיתים קרובות נתפסים כמיסטיים או רוחניים, לכלים פרקטיים בטיפול פסיכולוגי. אבל דווקא באתגר הזה טמונה ההזדמנות ליצירת גישה עמוקה ומרחיבה יותר להבנת האדם. אני מאמין שהפסיכולוגיה היהודית תוכל להציע גישות חדשות לטיפול ולהבנת האדם, תוך חיבור לשורשים ולערכים עמוקים. היא יכולה להפוך לגשר בין המסורת לבין המודרנה, ולהביא לשינויים חיוביים בחברה על ידי טיפול שמתמקד לא רק בריפוי הפרט אלא גם בתרומתו לעולם.

כאיש אקדמיה אתה בוודאי ער ל'טרנד' הקואוצ'רים, האם יש לך ביקורת על כך?

היופי של הגישה היהודית שהיא פתוחה, כל אדם חופשי לתרגם, לפעול ולהבין את מה שעונה על הקיום שלו. קראתי לספר הראשון שלי קיום בסוד הצמצום כלומר, כל מה שאתה חושב שאתה יודע, תצמצם ואז תתחיל להתפתח וכמובן שכדאי גם ללמוד את מה שיש לפסיכולוגיה המודרנית להציע כדי שתהיה פרספקטיבה רחבה . הפסיכולוגיה היהודית היא אסכולה וחשוב ללמוד את כל מה שקיים מסביב עד כמה שהאדם יכול. אני רואה בסוד הצמצום את הפתח לזרימה לכל כיוון בעולם ומקווה שבעתיד הקרוב הנפשיזם: החיבור בין גוף לנפש, העמוק כל כך בתפיסה היהודית, יתפוס מקום גדול יותר בעולם הרפואה ותורת הנפש..

מדוע לדעתך תורת המזרח הפכה לפופולארית במערב והפסיכולוגיה היהודית עוד מתעכבת בשוליים.

אני לא יכול לענות על זה אבל אני רק יכול להגיד שיש איזה אימוץ מיידי לכל מה שמזרחי, מיסטי וחווייתי. אותי באופן אישי הבודהיזם לא מרשים. לשבת שעות בחוסר מעש, ריקון המוח, חוסר מחשבה, לא לשאול לשאלות, המנטרה היא להתרוקן, עד שלא נשאר כלום. היהדות דורשת מאמץ, מבקשת לאתר ממשקים, ללמוד, להבין ואז להפוך ולשאול שוב.אנחנו חייבים ללמוד ולהתפתח כל הזמן, אחרת מה זה שווה?

הרעיונות והמושגים שפיתח פרופ' רוטנברג מציעים מבט חדש על הנפש האנושית ועל הדרכים בהן אנו יכולים להבין ולטפל בה. הם מזמינים אותנו לחשוב מחוץ לקופסה, לקבל את הדואליות והסתירות בחיים ולהשתמש בהן ככלי לצמיחה ולהתפתחות.

חלק מהמושגים בפסיכולוגיה היהודית ע"פ פרופסור רוטנברג:

1. גמגום – רוטנברג משתמש במושג זה לתיאור הרעיון של "גם וגם", המבטא את היכולת לקבל את הדואליות והסתירות הקיימות בכל אחד מאיתנו ובעולם החיצון. הוא מראה כיצד הגמגום הוא לא מגבלה אלא מתנה, משום שהוא מאפשר לאדם לראות את המציאות בצורה מורכבת יותר.
2. ירידה צורך עלייה – מושג זה מבטא את האמונה שתהליכים של קושי ומשבר הם לא רק אתגרים אלא גם הזדמנויות לצמיחה ולהתעלות. רוטנברג משתמש ברעיון זה כדי לעודד גישה של חיפוש אחר המשמעות והלמידה בכל חוויה בחיים.
3. תיקון – הוא מושג קבלי המתאר את היכולת לתקן ולהביא לשינוי חיובי. רוטנברג מפרש אותו בהקשר פסיכולוגי כדי להדגיש את היכולת של כל אחד לתקן את עצמו ואת העולם סביבו דרך התובנה והשינוי.
4. שלחון – רוטנברג מציע את הרעיון של שלחון, שכתוב של החוויה או הסיפור האישי, כדרך להתמודד עם טראומות וקשיים. הוא מדגיש את היכולת לפרש מחדש את סיפור חיינו כדי למצוא בו משמעות וללמוד ממנו.
5. שיקדום – שיקום +קידום שיקום הוא חזרה לנקודת ההתחלה למצב שקדם לנפילה אבל רוטנברג שואף ליותר ולא מסתפק בשיקום בלבד. רוטנברג רוצה שהשיקום לא יהיה רק שחזור של מה שהיה פעם אלא גם קידום למקום שבו עוד לא היינו מעולם, כלומר – שקדום.

בפסיכולוגיה היהודית מאמינים כי כל אדם, שורשו טוב. כל אדם הוא אור המבקש להתגלות והצמצום מאפשר להסיר מכשולים על מנת לאפשר לאור להתגלות במידה הנכונה.