למה להתאים כשאפשר לצאת דופן?

אחיינית שלי, מוכשרת כמו שד,  סיימה לימודי אדריכלות פנים ומייד התחילה לשלוח קו"ח למיילים של קרוב לארבעים משרדי אדריכלים ואף אחד לא ענה.

כשהיא סיפרה לי את זה הופתעתי מאוד וכמובן שהתגייסתי מייד לעזור ובמקום להרים טלפון ולבקש טובה מאדריכלים שאני מכירה, לקחתי את קורות החיים שלה וכתבתי אותם מחדש. השארתי את העובדות כפי שהן.. לא ניפחתי כלום, פשוט תיבלתי בהומור ורגש את הפניה האישית, זאת שכתובה למעלה? איפה שכולם כותבים כמה הם נחושים ופרפקציוניסטיים ובמקום זה כתבתי – 

אני בת 24, נולדתי בניו יורק, גדלתי בירושלים ואני גרה בתל אביב. יש בי נחישות של נזיר בודהיסטי ומוסר עבודה של רופא מציל חיים…משחר נעוריי אני מתבוננת בעולם דרך עיצוב ואומנות ואני מרגישה ברת מזל שיש לי את היכולת להתפרנס מתחום שמסב לי אושר רב.  

את שאר הפרטים הטכניים הידקתי ושלחתי לחבר טוב שמנהל חברת כח אדם חדשנית ושאלתי מה דעתו, תוך שתי דקות הוא חזר אלי ואמר- סיגל, זה לא מקובל… ככה לא שולחים קו"ח.

מייד אמרתי לאחיינית שלי – מעולה, אם אף אחד לא שולח ככה קורות חיים, שלך בטוח יבלטו מתוך העשרות שהם מקבלים.

האחיינית שלי, התלהבה מהנוסח… הבחנתי שהיא ממש מתרגשת ממנו, אבל היא לא הסכימה לשלוח אותו. "נראה לך??" היא אמרה לי. "את רוצה שיעשו ממני צחוק? עוד לא נכנסתי לתעשיה ואת כבר רוצה לשרוף אותי?" לצעירים האלה יש יכולת להיות דרמטיים, אין ספק, אבל אפשר להבין אותה, מי כותב על עצמו בקורות חיים שהוא דומה לנזיר בודהיסטי? ואז הסברתי לה שלאורך השנים קראתי מאות קורות חיים ושזאת אחת המשימות המתישות עבור מעסיק ומספיק היה שמישהו ישלח מסמך שכתוב בפונט אחר, כדי להשיג בולטות על השולחן שלי.

אתם השתכנעתם? יופי. היא לא… בסוף שיחדתי אותה עם חולצה שווה במיוחד מארון הבגדים שלי ושלחנו את המיילים… כמו שאתם יכולים להניח הפניות הגיעו תוך זמן קצר, אף אחד כבר לא התעלם ממנה.

הסיפור הזה הוא על צעירה בת 24 בתחילת הדרך, אבל תכלס, הסיפור הזה הוא על כולנו. אנחנו תמיד יודעים מה נכון ומדויק עבורנו ובמקום פשוט לעשות אותו, אנחנו נותנים מקום מרכזי למה שמקובל, למה יגידו, אנחנו כל כך עסוקים באיך מה שאנחנו עושים, לובשים, אומרים, בוחרים, נראה מבחוץ, עד שאנחנו מפסידים את מה שאנחנו רוצים באמת. ואתם יודעים מה מצחיק? כל זה קורה כשבצד השני יש אנשים שמשוועים לחדשנות ותעוזה.