מנהיג אמיתי אינו חושש לשתף את העולם בפירות כישרונו ויכולותיו. הוא חושב בגדול, אינו חושש מביקורת, מוביל ומתווה דרך. הוא לא מתעכב על התחשבנויות קטנות, לא חושש מחיקויים (ואף מוחמא מהם), ולא משיג את יעדיו בדורסנות וברמיסת האחר. הוא פתוח, קשוב ובעל רצון כן לשינוי ועשייה..
הניצחון של הטאלנט הנדיב הוא בהצלחתו להגיע לפסגה באופן ישר ונקי עם צוות עובדים, לקוחות, ספקים ואף מתחרים שמאמינים בעשייתו ולא פועלים מתוך פחדים וחששות. הוא נדרש לחשוב בגדול, לוותר כשצריך, להתפשר ולגשר. הסכמים וחוזים של טאלנט אמיתי הם הוגנים ולעיתים קרובות אף מפתיעים את הצד השני. הוא לעולם לא יכלא את שותפיו בחוזים דרקוניים.
הטאלנט מקריב על מנת ליצור שינוי מהותי שבסופו של דבר ישרת את המטרה הכוללת ולא רק את האינטרסים הצרים שלו עצמו.
אני מאמינה שנדיבות הינה תוצאה של ביטחון עצמי, פשוט כמו שזה נשמע. כשאתם יודעים שיש לכם מספיק ושתמיד תוכלו לייצר עוד, הנתינה הופכת למיידית וללא תנאי. לעומת זאת, כשקיים בתוככם חשש שאולי אתם לא ראויים למה שהשגתם (ארחיב על כך בפוסט על תסמונת המתחזה.) ששיחק לכם המזל ולא בטוח שזה יקרה שוב, אתם נוטים לשמור על הכל קרוב לחזה ולבסוף מפסידים את כל התועלות שהצלחה מביאה איתה- הכרה, השפעה, צמיחה וחשיפה לדבר הבא.
כדי לממש את כל אלה נדרשות מנות גדושות של אמונה ותעוזה וגם כמה שעות פנויות בחודש שיאפשרו לכם לשנות את נקודת המבט וגם את נקודת המוצא שליוו אתכם בקבלת החלטות רוב חייכם.
זה נכון, יש מי שנולדים עם תכונות מובהקות כאלה ויש את אלה שהן צצות מידי פעם לאורך הדרך – נשלפות לפתע או מתפתחות בהדרגה ובאות לידי ביטוי בזמן הנכון. כדי להמריא מעל הסובבים אתכם ולהוביל, כדאי לכם להתעלות מעל למציאות חייכם ולסגל לעצמכם תכונה שהיא מעל ומעבר לכל מהלך תדמיתי, עסקי או אסטרטגי- נדיבות !
.