איך זה שרק במרוקאית יש מילה מדויקת ל ׳מה יגידו׳? דרושה יצירתיות רבה כדי לחיות על פי ה׳מה יגידו׳ ולתת את התחושה כאילו אין ׳חשומה״ בכלל״. ספרה של סיגל אביטן, “חשומה״, סחף אותי במחשבות על הכוחות שמניעים אותנו, על החשיבות של ׳מה יגידו׳ בהתנהלותנו. סיגל אביטן רוקמת עלילה אישית, משולבת אלמנטים אוטוביוגרפיים, על בחורה דתייה המגיעה מעיירת פיתוח והופכת לאשת תקשורת משפיעה ויזמית. כאשר החיים שבנתה מתערערים – גירושין במהלך הריון שלישי, משבר בעבודה וקריסת המיזם לחובות – היא מגיעה לספת הפסיכולוגית ומפענחת את המניע שלה לפעולה, החשש מ״מה יגידו?״. תוך כדי מסעה של עטרה, הגיבורה, הקורא נמשך לשאלה: עד כמה אני פועל מתוך החשש הזה ומהפחד מבושה?!
ומהי ״חשומה״? ״חשומה היא בושה במרוקאית, אבל היא לא סתם בושה. בושה ערמומית, חמקמקה, כזאת שלובשת את המילים אצילות וצניעות ובלי בושה מתגאה בהישגים שלה… התפקיד של החשומה הוא להקטין אותנו לממדים שהמשפחה או החברה יכולה להכיל״ החשומה היא :כמו הפייסבוק, או כמו תוכנות הפוטושופ שמסדרות הכול לפני שכולם רואים. ומצד שני, אי אפשר להתעלם מזה שאנחנו טובים יותר כשמתבוננים בנו״.