קן רובינסון נחשב היום לאחד מאנשי החינוך מעוררי ההשראה בעולם. הרצאתו בטד משנת 2006 ״האם בתי ספר הורסים את היצירתיות?" זכתה למעל 48 מיליון צפיות ותורגמה לעשרות שפות. הוא נתפס בעולם כאיש חזון וכמנהיג חינוכי מעורר השראה, ופעמים רבות אף כאייקון של עולם החדשנות החינוכית והמהפכה הגלובלית בחינוך.
לרובינסון יש מבקרים רבים מתחום החינוך. הם לא אדישים למסר שלו או מתעלמים מנוכחותו אלא כועסים. מבקריו טוענים בין השאר שהוא אינו איש חינוך ולא מבין בפדגוגיה או בניהול מערכות גדולות. טענה נוספת שנשמעת היא כי הוא מדבר בסיסמאות ולא מגוון את המסר שלו. ואולם, אי אפשר להתעלם מן העובדה שהספרים שלו נמכרים ומכך שהוא מוזמן לכנסים מרכזיים ושרבים מציינים שהוא מעורר בהם השראה.
אז מה סוד הקסם שלו?
ראשית, הבחירה שלו לדבר מחוץ לארנה האקדמית. רובינסון הפך למשפיע לאחר שנחשף בפלטפורמת המונים כמו Ted ולא נשאר בזירת הפרסומים של העולם המחקרי בלבד. בהרצאותיו הוא מדבר בשפה נגישה ובהירה שמתאימה לכל אחד ולא רק לאנשי מקצוע. הוא מדבר להמונים.
שנית, המסר. רובינסון מצליח בכישרון רב לתאר בפשטות ובבהירות רעיונות שאנשי חינוך רבים רק חושבים עליהם. הוא מפרט את הערכים המנחים את רובם או לפחות חלק מהסיבות לכך שבחרו במקצוע ההוראה ומתאר תחושות שהם יכולים להזדהות עימן. הוא מאפשר לעוסקים בחינוך להרגיש שהם לא לבד ולקבל חיזוק מאמירות לגבי העשייה החינוכית שלהם והשאיפה לשינוי. הוא נוטע בהם מעין תחושת ״אני לא לבד״.
רובינסון מעביר מסר שרוב בני האדם רוצים להרגיש שמייצג אותם. זהו מסר של חדשנות ושל שינוי, של צעידה קדימה והשארת מבנים היררכיים ומיושנים מאחור. הוא מדבר אל מבוגרים אך מתכתב עם זיכרונות הילדות שלהם ומציע להם חוויה מתקנת השונה מאוד מזו שהם זוכרים מימי בית הספר.
הוא מדבר על בני אדם ועל מערכות היחסים ביניהם כבסיס לאקט החינוכי – מסר שמצליח לגעת בכל אחד מאיתנו כתלמידים, כאנשי חינוך וכהורים. כולנו רוצים לחיות בעולם שבו הפרט חשוב ומיוחד.
מעבר לכך, רובינסון מייצר קסם על הבמה. הוא מדבר בשטף ובביטחון במבטא בריטי, משלב אנקדוטות ומשתמש בהומור להעלאת אמירות חריפות. הוא נחוש, מוכוון מטרה ומדבר מתוך תחושת שליחות אותנטית.
הוא משתמש במטאפורות כדי להסביר בפשטות רעיונות מורכבים. כך למשל, בכנס BETT שהתקיים בלונדון ב-2017 הוא שיתף את הקהל בדוגמה מעולם החקלאות האורגנית. הוא דיבר על כך שחקלאים אורגנים שמגדלים שתילים לא מתעסקים בשתיל. השתיל מעניין אותם, אבל הפוקוס שלהם לא מכוון אליו. לא זה המקום בו הם משקיעים אנרגיה ותשומת לב. הם מתעסקים עם המצע שבו השתיל גדל. הם מבינים שאם המצע יהיה עשיר ומזין השתיל יצמח. בהשוואה למערכות חינוך ולבתי ספר, הוא מציע להעביר את מוקד העיסוק מתוכניות לימודים, הישגים ומבחני הערכה לתרבות הבית-ספרית.
את המסר של רובינסון יש לתרגם לשפה מערכתית וביצועית, אך הוא מצליח לייצר השראה, לעורר מחשבה ולהשאיר את הקהל שלו עם סימני שאלה לגבי הדרך ליישום. הוא מניע לפעולה ומעורר תחושת שליחות גדולה.