עיתונאי שתכליתו הייתה להביא חדשות בלי משוא פנים והודות לכך הפך משפיען. הוא כותב טורי דעה, מתחזק בלוג, כותב ספרים, מצלם סרטים תיעודיים וזוכה קבוע בפרסי פוליצר, זאת מבלי לזוז מילימטר מהאני מאמין שלו. מבלי להתחנף לאף צד של המתרס.
על פניו היה נדמה שבעידן בו עיתונאים, מוערכים ככל שיהיו, סופגים ביקורות קשות מצד גורמים בשלטון ומחוצה לו, יחשוש פרידמן להביע דעותיו הבוטות, אולם זה שמר על עמוד שדרה יציב ולא חסך שבטו גם כשהנושא רגיש ועדין.
תרומתו לעיתונות הפכה אותו לעיתונאי-כוכב שאמינותו אינה מוטלת בספק והוא השכיל להשתמש בכישרונו כמקפצה למיתוג אישי: הוא שכלל את יכולותיו המקצועיות ואלו הפכו מכלי שרת של הדמוקרטיה ככלב שמירה – לכלי שמשרת אותו עצמו כטאלנט.